שינוי כגאות ושפל - ללמוד מהים

זה מה שקורה כשחברה טובה מטיילת כל בוקר בים

שינוי כגאות ושפל: תובנות אימוניות מהים

בוקר אחד, עמדתי על שפת הים ונשאבתי אל תוך מראה שקט אך עוצמתי. דרך המים הצלולים ראיתי שני סלעים גדולים, מונחים מתחת לפני השטח. גלים התקרבו—חלקם חזקים, אחרים עדינים יותר—מתמידים, מתנפצים, נסוגים. תוך כדי צפייה, הבחנתי בדבר עמוק: כל גל שינה את מראה המים, עורר את החול, מחק דפוסים קודמים ויצר חדשים. ובכל זאת, הסלעים נותרו במקומם, כמעין עוגנים קדומים.

בתמונה הפשוטה הזו מצאתי מטפורה עוצמתית. מטפורה זו יכולה לשמש עזר במסע האימוני, בדרך להתמודדות עם שינוי, בדרך לבניית חוסן ולהבנת הדרך שבה אנחנו מגיבים לתנודות הבלתי נמנעות של החיים.

פירוק המטפורה האימונית

בתמונה הזו:

• הסלעים מייצגים את הליבה שלנו—הזהות, הערכים והחוזקות העמוקות.

• הגלים מסמלים אירועים חיצוניים ורגשות פנימיים—רגעים של לחץ, קונפליקט, שמחה, בלבול או טרנספורמציה.

• המים הצלולים משקפים את מצב המודעות שלנו—כאשר הם שקטים ונקיים, אנו מסוגלים לראות את הליבה שלנו בבהירות.

• תנועת הגאות והשפל היא קצב החיים והשתנותם—תהליך דינמי שעלינו ללמוד לעבוד איתו.

• 
  

התובנה כאן היא שאיננו אמורים להתנגד לגלים. וגם לא להפוך לגלים בעצמנו. במקום זאת, אנו מוזמנים להיכנס עימם לדיאלוג, לשים לב לקצב, ולהישאר בקשר עם מה שמעגן אותנו.

הזמנה כפולה: למתאמן ולמאמן

למטפורה הזו משמעות כפולה—עבור המתאמן המקבל ליווי, ועבור המאמן שמנחה את התהליך.

עבור המתאמן, זו דרך להבין שתנודות—רגשיות או מציאותיות—אינן סימן לכישלון. נוכחותם של גלים אינה מצביעה על כך שמשהו השתבש. להפך, פעמים רבות הצמיחה מתרחשת דווקא דרכם. האתגר האמיתי הוא לא להימנע מהם, אלא להישאר מחובר למה שחשוב תוך כדי תנועה עימם.

עבור המאמן, המטפורה מזכירה לנו שתפקידנו אינו להסיר את הגלים עבור המתאמנים שלנו, אלא לעזור להם לראות, להבין וליצור מערכת יחסים אחרת עימם. אנו מסייעים בפיתוח מודעות, בזיהוי האם הם נמצאים בתקופת גאות (עשייה, ביטוי) או שפל (הפסקה, רפלקציה), ומחזקים את יכולתם להגיב מתוך בחירה.

מודלים אימוניים התומכים בגישה זו

שתי גישות אימוניות עכשוויות מבוססות מחקר תומכות בתפיסה הזו:

1.     גישת הגשטלט באימון: אימון בגישת הגשטלט מדגיש מודעות לרגע הנוכחי. הוא מזמין את המתאמן לשהות במה שעולה כאן ועכשיו. כמו שאיננו מנסים לעצור את הים אלא להתבונן בו, כך גם באימון מסוג זה אנו מסייעים למתאמן לפתח מודעות לתחושות גופניות, רגשות ומחשבות—מבלי למהר לשנות אותן. עצם המודעות מובילה לעיתים קרובות לתנועה ושינוי.

2.     . אימון מבוסס קבלה ומחויבות (ACT): (Acceptance and Commitment Therapy) גישה זו מסייעת למתאמנים לקבל חוויות קשות, להתחבר לערכים החשובים להם ולפעול באופן מחויב. בהקשר זה, הגלים אינם נתפסים כמכשול בדרך אלא כחלק בלתי נפרד ממנה. המתאמן לומד להכיל את חוסר הנוחות שמתלווה לשינוי משמעותי, תוך שמירה על חיבור לערכים שמייצגים אותו. הסלעים הם אותם ערכים—נקודות עיגון יציבות, גם כשהכל סביב משתנה.

רפלקציה מתוך אימון אמיתי

ניקח לדוגמה מתאמנת החווה שחיקה בתפקיד ניהולי תובעני. היא מתארת תחושת הצפה, תגובתיות ועייפות רגשית. האימון לא מתחיל בניהול זמן או יעילות, אלא בהתבוננות במזג האוויר הפנימי: אילו גלים מכים כרגע? מה הם מעוררים? ומה מתחת—אילו ערכים או משאבים פנימיים הוזנחו?

או מתאמן החווה שינוי במערכת יחסים זוגית. הגלים כאן עשויים להיות אינטנסיביות רגשית, חוסר ודאות או אובדן תחושת שליטה. דרך האימון הוא לומד להכיר בהתנגדות לשינוי, ולהתיידד עם התנועה. התהליך מאפשר לו להרגיש את הקצב ולבחון כיצד ניתן לאפשר לקשר להתפתח מבלי לוותר על מי שהוא באמת.

תרגיל: מיפוי הים האישי שלך

מתאמנים ומאמנים יכולים להפיק תועלת מהתרגול הבא:

1. זהה את הגלים: אילו רגשות, אירועים או אתגרים פעילים כעת בחייך? מה מרגיש כמו גל מתנפץ? מה חוזר שוב ושוב?

2. תן שם לסלעים: מה יציב ואמיתי בך כעת? אילו ערכים, חוזקות או אמיתות פנימיות נשארים גם בזמנים של טלטלה?

3. התבונן במים: האם המודעות שלך כרגע צלולה או עכורה? מה עוזר לך ליצור בהירות ומרווח התבוננות?

4. בדוק את הקצב: האם אתה בתקופה של שפל (הפסקה, איסוף, התבוננות) או גאות (אנרגיה, עשייה, ביטוי)? כיצד תוכל לכבד את הקצב הזה במקום להיאבק בו?

5. שאל את עצמך: מה ישתנה אם אפסיק להתנגד לגלים ואבחר להיכנס איתם לדיאלוג מודע?

סיכום: הנוכחות שמחזיקה את שניהם

הגלים לא ייפסקו. הם גם לא אמורים או יכולים לעשות זאת. השינוי תמיד מתרחש, והרגש נמצא תמיד בתנועה. בדיוק כמו בטבע, יש יופי בתנועה, עלינו רק לעצור ולהתבונן בו על מנת להבחין. האימון מציע מרחב בו ניתן להישאר מחוברים לליבה גם בתוך סופה.

אין לנו מטרה להעלים את הסערות, אלא ללמוד להישאר נוכחים דרכן—מחוברים למה שחשוב, פתוחים למה שמתעורר.

אנחנו לא הגל. אנחנו לא השקט. אנחנו הנוכחות שיכולה להכיל את שניהם.