לאהוב את מה שאתה עושה - מה בין אהבה ולבין הצלחה בחיים המקצועיים?

What’s Love got to do with it? – Tina Turner

המאמר כתוב בלשון זכר למען הנוחות בלבד, אך מכוון לנקבה וגם זכר באותה המידה

לרגל יום וואלנטיין, או מה שמכונה בטעות חג האהבה, מצאתי הזדמנות לשתף את מחשבותי בנושא האהבה בהקשר של עשיית מה שאנו אוהבים כדרך מוכחת להצלחה במעשי ידינו.

מה לאהבה ולהצלחה?

כשאנו מדברים על אהבה, לרוב אנו מתייחסים לאהבה בין גבר לאשה או לאהבה בין בני אדם באופן כללי. האם יש קשר בין אהבה מסוג זה ולבין אהבה אחרת? אהבה לחיים? מה הקשר בין אהבה ותשוקה ולבין הצלחה בחיים ובעבודה, והאם בכלל קיים קשר כזה? כמאמן אישי ועסקי, וכמלווה ארגונים, הנהלות ואנשי עסקים, אני מוצא קשר רב בין שני הדברים. אהבה היא אהבה, ובין אם היא בין גבר לאשה, בין אדם לאדם, או בין אדם לסביבה או למקצוע, לעיסוק או לתחביב, יש בה אלמנטים מאוד דומים.

מאמר זה יעסוק בקשר שבין אהבה ותשוקה ולבין הצלחה במעשי ידינו.

אך תחילה, כמה מלים על חג האהבה – המקור והמנהג. מקור חג האהבה הנחוג בארצות נוצריות ב 14 בפברואר מוזכר לראשונה סביב תקופת שלטון הרומאים. במקור היה זה טקס בכנסיה הנוצרית הקשור בקדוש, או מספר קדושים בשם ולנטינוס, הקשורים לתאריך הנ"ל. האגדה מספרת כי היה זה הקדוש ולנטיין מרומא, אשר נכלא משום שנהג להשיא חיילים רומיים, אשר לפי החוק היו אסורים בנישואין. עוד האגדה מספרת כי בעת כליאתו הבריא הקדוש הנ"ל את בתו של הסוהר המחזיק בו.

הקישור למושג האהבה הרומנטית, בהקשר של אותו "חג אהבה" נעשה רק בימי הביניים, סביב תחילת המאה האחת עשרה, ויוחס תחילה ל"אהבה אבירית" (מה שנקרא courtly love) או "אהבה אצילית". הייתה זו תפיסה ספרותית חדשה, כשהכוונה בכך הייתה לסיפורים המתארים מעשים אביריים אמיצים בשם רגשי כבוד ואהבה כלפי נשים רמות מעלה (ויקיפדיה ומקורות נוספים).

רק במאה השמונה עשרה, באנגליה, התפתח מנהג הענקת מתנות, שליחת פרחים וכרטיסי ברכה לאהובות.

בתרבות היהודית, חג האהבה מקורו וגם מועדו שונים, והוא נחוג בסוף הקיץ. במקור זהו חג של פיוס ואהבה בעם ישראל, אם כי גם בו יש היבט רומנטי, ולפי המשנה ביום זה (ט"ו באב) היו בנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים, במטרה לזכות בשידוכים.

בשני המקורות, הנוצרי והיהודי, האהבה בה מדובר תחילה לא הייתה בהקשר רומנטי, אבל לא ניתן לפרט זה לקלקל את החגיגה, נכון?

בין אהבה לאדם לאהבה למה שהוא עושה

מה המשותף בין אהבה בין בני אדם ולבין אהבה למה שאדם עושה? מלבד מעגל החיים הטבעי, של זיק (לידה), "הידלקות" ראשונה, חיזור, "זוגיות", פריחה/דעיכה ו"מוות", שדומים הן בקריירה והן באהבה בין בני אדם, יש עוד דמיון לא מעט בין השניים.

יש אין ספור דוגמאות על איך האהבה למקצוע הפכה בני אדם למיוחדים ומוצלחים במיוחד בתחומי העיסוק שלהם. אציג רק דוגמאות ספורות. בספרו של מארק סאנבורן "The Fred Factor", מסופר סיפורו של פרד הדוור מהעיר דנבר, קולורדו. האיש אהב כל כך את עבודתו, והשקיע בה כל כך הרבה אהבה, יוזמה ומקוריות, עד שהפך לנושא השראה עבור הכותב ועבור רבים בשכונה בה הוא עובד. ארבעה עקרונות מיישם פרד תוך כדי חלוקת הדואר בשכונות בהן הוא עובד: הוא מנסה לעשות הבדל ממשי מדי יום ביומו, הוא נעשה יותר ויותר מצליח בזכות בניית מערכות יחסים איתנות, הוא נותן ערך אמיתי לאחרים מבלי להשקיע ולו גם אגורה אחת, והוא ממציא את עצמו בכל יום מחדש, במקוריות, באנרגיה ובהתלהבות.

אם אביא רק דוגמא אחת מהספר, הרי שפרד, כשהוא שם לב שהדואר אותו הוא מביא ללקוחותיו נערם בכניסה לבית היות ובעליו נסעו לחופשה, הוא אוסף את הדואר ושומר אותו אצלו עד שהוא רואה שהבעלים חזרו הביתה, ונותן להם הכל במרוכז. כך הוא חוסך מהם הירטבות או הינזקות של דברי הדואר, אך יותר מזה, את הסיכון שפורצים מזדמנים יבינו שבעלי הבית אינם בנמצא וינסו לפרוץ לבית.

ביל גייטס נחשב ללא יוצלח בלימודים, ואף אמר על עצמו שהיה יושב בחדרו, מדוכדך, תוהה מה לעשות עם חייו. הוא אף נשלח לשיחות ייעוץ על ידי הוריו אשר לא ידעו כיצד לסייע בידו. עד שבגיל 13 הוא גילה את אהבתו לתכנות. השאר כמובן כבר היסטוריה.

טייס יו אס איירליינס האמריקאי צ'סלי סולנברגר, אשר הנחית את מטוס הנוסעים של החברה, על  157 נוסעיו בשלום על נהר ההאדסון, בתאונת הטיסה המפורסמת ב 2009, הצליח להציל את כל נוסעיו. היינו אז בניו יורק בשליחות, והיו אלה חדשות מרעיות שמילאו כל מסך טלווייזה בעולם. בראיון מאוחר יותר אמר כי למעשה התאמן כל חייו לאירוע הזה. לא פלא. מגיל 6 הוא בנה דגמי מטוסים, בגיל 13 החל ללמוד טיסה, בגיל 16 היה טייס, בגיל 23 טייס קרב, מומחה בטיחות טיסה ועוד. בראיון הוא אמר כי במשך 42 שנה הפקיד בהתמדה ב"בנק הניסיון", וכשנדרש פתאום לבצע "משיכה גדולה", הייתה לו שם יתרה מספקת. ללא אהבתו הגדולה לטיסה, כל זה מן הסתם לא היה קורה.

ישנם גם אנשים אשר גילו או המציאו עסק נהדר ואהוב עליהם לא מתוך אהבה אלא דווקא מתוך תסכול עמוק. טראויס קאלאניק וגארט קאמפ (Travis Kalanick and Garrett Camp) , מייסדי חברת אובר (Uber) הידועה, המספקת תחבורה והסעות, הגיעו לרעיון החברה דווקא בערב קפוא ומושלג בפאריס, ב 2008, כאשר לא היו מסוגלים להשיג בשום אופן מונית, וממש לא מתוך אהבה לדבר. ב 2015 החברה פעלה כבר ב 300 ערים בעולם ושוויה נאמד אז ב כ 50 מיליארד $.

כאשר בראנדון סטאנטון הפסיק לעבוד כסוכן בורסה, הוא עבר משיקאגו לניו יורק, ב 2010. מאחר והוא אוהב צילום מושבע, הוא החליט על פרויקט בו יצלם 10,000 בני אדם בניו יורק. תחילה עבודתו לא זכתה להדים, אולם עם הזמן היא הפכה למאוד פופולארית, עם 900,000 מעריצים, הוא הוציא שני ספרים, בלוג צילום יוקרתי ונהנה כיום מהתחביב אשר הפך לעיסוקו המרכזי. בשנה הראשונה הוא כמעט התייאש, היה מרושש וללא חברים, אבל עם הזמן, וכשהחל להוסיף מעט טקסט תחת לתמונות, הדבר נהפך לוויראלי.

סקרי גאלופ מראים באחרונה כי 70% מהאמריקאים אינם אוהבים את מקום עבודתם. 65% אמרו כי מנהל טוב יותר היה משפר את מצב רוחם, ואילו רק 35% אמרו כי העלאה בשכר תשיג את אותו האפקט. על רקע ממצאים אלה, סיפורו של פרד, וסיפורים דומים על אהבה גדולה למה שאדם עושה מקבלים משמעות רבה עוד יותר.

כמובן, לא תמיד אפשרי שכל מה שאנו עושים יהיה אהוב עלינו במאת האחוזים. תמיד יהיה חלק בעבודה שאיננו אוהבים, או אוהבים פחות. כדאי מאוד להשתדל ש 80% ממה שאנחנו עוסקים בו יהיה אהוב עלינו, ורק כ 20% שנוא, אם אפשר, אחרת אנחנו כנראה בעבודה הלא נכונה. כך נהגה לומר אניטה רודיק ז"ל, מייסדת ענקית הקוסמטיקה בודי שופ האמריקאית.

אהבה ואמביציה

יש המבלבלים בין אהבה למקצוע ולבין אמביציה, אומר הסופר ריצ'ארד סנט ג'והן. כשמישהו נמרץ בעבודה, ועושה כל הזמן פעולות, יוזם, מנסה להצטיין, אומרים עליו שיש לו אמביציה גבוהה. זה ייתכן, אבל בהחלט יש גם אפשרות אחרת. אנשים שאוהבים את עבודתם משקיעים בה יותר, שקועים בה יותר ויוזמים בה יותר, ומן הסתם נמרצים יותר. מכאן הבלבול הנ"ל.

יש אנשים אשר מגיל קטן מאוד ידעו מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, וכל החיים שאפו להגיע לשם. מן הסתם נדרשו הם ללא מעט אמביציה על מנת להתגבר על תלאות הדרך. לאחרים, במשך שנים ארוכות לא היה מושג מה הם באמת רוצים, עד אשר קרה אחד משני דברים. או שהם הלכו בדרך מסודרת, בחיפוש ממוקד או בתהליך אימון מסוג זה או אחר, או שהם פשוט "נפלו על זה" בטעות, במקרה. ויש כמובן מקרים הנופלים באמצע.

שני סיפורים

אישה יקרה שאני מכיר היטב עשתה תפקידים מגוונים במהלך חייה. היא עשתה אותם טוב, משום שהיא רצינית, משקיענית ומוסרית. היא יסודית ושמה לב לפרטים הקטנים, ומתמידה במשימה עד שהיא מצליחה בה. אבל היא לא ממש אהבה את העבודות הללו, או ליתר דיוק לא הייתה ממש מאוהבת בהן, ובמקום כלשהו היא כל הזמן תהתה, חיפשה, חשבה מה יכול להתאים לה יותר?

בעת שליחות בעלה בחו"ל היה לה הרבה זמן לטייל ב"תפוח הגדול", הלא היא העיר ניו יורק המרתקת. זמנה היה בידה, ואחת מאהבותיה הגדולות היא טיולים, אז היא ניצלה את ההזדמנות ו"חרשה" את רחובות ניו יורק עד אשר כאבו לה הרגליים. כשהלכה לרופא, שאל אותה כבדרך אגב, "ומה את עושה, גברתי?" "אני הולכת", היא השיבה. הוא כמובן פקד עליה לנוח, וכך הבריאה משברי ההליכה שמהם סבלה בגין ההליכות הנמרצות. אבל זה לא הסיפור האמיתי. הסיפור הוא, שבמהלך טיוליה היא נחשפה לחנויות עתיקות רבות, וכשהיא צפתה בחלונות הראווה, היא אמרה לעצמה "כמה הייתי רוצה להבין קצת בתחום הזה, לדעת מה סגנון הרהיטים הללו, מנין הם באו, מה ידוע על התקופות והסגנונות השונים, ועוד".

היא חיפשה קורס בו מלמדים מעט על אמנות, והערכת אמנות, ואמנם מצאה אחד כזה בלימודי החוץ של אוניברסיטת ניו יורק, ה NYU. היא נרשמה, למדה והתאהבה.

עם שובה ארצה היא למדה עוד קורסים בתחום, וגילתה עולם ומלואו, אותו אהבה מאוד. בקיצור, שלוש שנים לאחר שהיא שבה ארצה, ולאחר טיול גדול בעולם, היא פתחה עסק למכירת תכשיטים עתיקים, שלא רק מממש את אהבתה הגדולה לאמנות, להיסטוריה של האמנות ולעתיקות, אלא שבאמצעותו היא החלה לטייל בכל רחבי אירופה, במסע אחר סחורה מיוחדת, ובכך הצליחה, אפשר לומר כמעט במקרה, לממש יחדיו את שתי אהבותיה הגדולות: טיולים ועיסוק באמנות ועתיקות. כיום יש לה עסק מצליח, היא מומחית רצינית בתחומה, מסתובבת בארץ בירידים, מכירים אותה ואוהבים את הסחורה שלה ואת המומחיות שלה, ולא פחות מכך את גישתה, הנובעת מאהבה גדולה למה שהיא עושה.

ומאיפה אני מכיר את סיפור הזה כל כך טוב? נו, לא עד כדי כך קשה לנחש. נכון, מדובר ברעייתי האהובה.

סיפורו של אדם אחר, אותו אני מכיר די טוב גם כן, אפשר לומר שהוא מעט שונה, ובכל זאת דומה. האיש הזה היה קצין בצבא הקבע למעלה מעשרים שנה, אחר כך שימש במגוון תפקידים, ממנהל בית ספר תיכון, מנהל כפר נוער גדול, עמותות ועוד כמה תפקידים מגוונים. לבסוף, אחרי קריירה של שלושים ושמונה שנים בארגונים שונים, הוא פנה לכיוון עצמאי, כמאמן אישי ועסקי. הוא מלווה אנשי עסקים והנהלות, עובד עם נוער ומחנכים, נותן הרצאות ומעביר סדנאות בכל רחבי הארץ. אה, והוא גם כותב מאמרים, מדי פעם.

האיש הזה, בניגוד מעט לסיפורה של רעייתי, עסק כל השנים (כמעט, להוציא אולי שני תפקידים קצרים מבין שלל תפקידי הפיקוד, הניהול וההדרכה דרכם עבר) בתפקידים שאותם אהב ומהם נהנה לרוב, אבל כמעט תמיד הגיע אליהם במקרה, ולא מתוך כוונה מלאה או חיפוש מסודר. זאת, למעט התפקיד האחרון, המאמן, בו חיפש דרך חדשה לעזור לאנשים. הוא למד לימודי אימון מגוונים, ומאז 2012 הוא לא רק נהנה ממה שהוא עושה, אלא שהוא יודע שבחר בדבר הנכון, והפעם מתוך חיפוש מודע והכרה בכך שלדבר הזה הוא נועד ורצה בו לעסוק. לא קשה להבין שהאיש הזה הוא אני.

איך, אם כן, מוצאים את אהבת חייכם?

דרך טובה להתחיל דיון זה היא באמצעות השאלה הבאה: אילו כסף לא היה מהווה כל בעיה עבורך, מה היית בוחר לעשות בחייך? זוהי שאלה נהדרת המאפשרת חשיבה על מה שאדם באמת אוהב לעשות, על מה שמניע אותו ונותן לו סיפוק. השאלה השנייה היא "במה אתה ממש טוב"?

התשובה הרצינית והכנה לשאלות אלה יכולה בהחלט להיות נקודת המוצא במסע החיפוש אחר הדבר אשר יביא אותך הן להצלחה והן לסיפוק והנאה, וקשור בהכרח לעניין האהבה. ואם לא יודעים לענות על השאלה הזו באופן מיידי או טבעי, הנה כמה תשובות אפשריות נוספות. 

אז איך באמת מוצאים את תחום העיסוק הנכון? מדובר על מה שקן רובינסון, מומחה החינוך הבינלאומי ועטור הפרסים קורה "למצוא את האלמנט שלך", שהוא גם שם ספרו המפורסם (Finding your element). רובינסון מדגיש את חשיבות הגילוי העצמי של "מי אתה באמת", את חשיבות ההתחברות לחוזקות שלך, לאהבות שלך, כי שם נמצאים גם הכישרון וההנאה ממה שתבחר לעסוק בו.  כאן מדובר בתהליך מודע ומכוון מראש.

שיטה אחרת לגלות את תחום האהבה והתשוקה שלנו היא באמצעות ניסוי וטעיה. יש כאלה שניסו הרבה דברים שלא עבדו, עד שניסו משהו שכן הצליח להם, ואותו אימצו בהמשך. אחרים חוששים לחפש, או נתקעים ב"מודל ההישרדות" (NEWScoachingTM). זהו מודל אימון המסביר כי מרבית בני האדם עוסקים במקצוע שלא אכפת להם לעשות, הם די טובים בו והתנאים סבירים או טובים ועל כן הם נשארים שם. לעומתו, באותה שיטת אימון, אלה המשלבים את מה שהם הכי אוהבים, עם מה שהם הכי טובים בו, יש להם הסיכוי הן להגיע לגדולה בתחום, והן לשאוב סיפוק והנאה מהתוצר והדרך. בדרך כלל, אז תגיע גם הרווחה הכלכלית. מודל שני זה נקרא מודל הגדולה.

דרך נוספת היא ניסיון להיזכר בכל הדברים אותם אהבת בילדותך. מדובר בחוויות, מאכלים, משחקים ועיסוקים שונים שאתה זוכר לטובה. השלב הבא הוא לשאול את עצמך מה מתוך החוויות המהנות הללו ניתן לתרגם ולהוסיף לחייך הבוגרים, והאם יש בהתנסויות אלה בכדי לעצב במשהו את בחירות הקריירה העכשווית?

אחד התרגילים המועילים למציאת התשוקה המובילה אל תפקיד החלומות  הוא יצירת "לוח יצירתיות". על הלוח הזה נשים תמונות, גזרי עיתון, אמרות, שירים או ציטוטים הנותנים השראה והמעוררים את המוטיבציה והתשוקה לחלום עתידי. הרעיון הוא להקיף את עצמך בגירויים המזכירים את הכוונה, את מה שאתה רוצה לעשות או את מי שאתה רוצה להיות. מצב זה מעודד ומגביר את התשוקה, את האהבה לדבר ואת האנרגיה להמשיך בדרך לשם.

מודלינג הוא שיטה בה ממש לומדים אודות אנשים מצליחים מאוד בתחומיהם, ובודקים איזה דברים הם עשו בדרכם להצלחה, מחקים את מעשיהם. טכניקה שלמה בתורת ה NLP  מבוססת על כך.

גם אם לא בנית מודל עסקי, או אין לך תכנית עסקית ברורה עד הסוף, כדאי שתתחיל לצעוד, אחרת לא תגיע לעולם. אם תחכה שכל התנאים יהיו מושלמים, לעולם לא תצא כלל למסע. כשאשתי החלה את העסק שלה, היו לה יחסית מעט פריטים באוסף המוצרים המוצע, והיו לה יותר שאלות ונעלמים מאשר תשובות ברורות לגבי העתיד. כיום, שנים אחרי, יש לה הרבה יותר תשובות, והיא מתרגשת הרבה פחות מהנעלמים שעדיין קיימים ואשר תמיד יהיו.

כאשר עושים רשימה של מה חשוב לנו בבחירת מקצוע מסוים, כדאי לקבוע מראש מספר קריטריונים שיעזרו לנו לבחור. חשוב לשים את התשוקה לעשיה בראש הסולם ואת הכסף בתחתית, למרות שרבים, בעיקר בקרב הצעירים, עושים ממש הפוך, אומר הסופר והמיליונר האמריקאי ריצ'ארד סנט ג'ון בהרצאת טד (Ted) מוכרת.

הוא אומר שאם אוהבים את מה שעושים, אז קורים שישה דברים אחרים, שהם הם הגורם האמיתי להצלחה: משקיעים בכך מאמץ רב יותר, מתוך אהבה. ממוקדים יותר במשימה, מתמידים בה יותר, שואפים יותר לשיפור מתמיד, דוחפים קדימה ונותנים שירות טוב יותר. לא פלא שעם כל אלה ההצלחה מגיעה, ובעקבותיה גם הכסף.

וכעת, הגיע תורן של שתי עצות. הראשונה, צריך לדעת גם להרפות, כי הרבה פעמים פריצת הדרך מגיעה דווקא כשאנו מצליחים להרפות מהמאוויים והרצון העז להצליח דווקא בדרך מסוימת. העצה השנייה, דומה במקצת לקודמת, היא לדעת לעשות הפסקות יצירתיות. כאשר "עוצרים לרגע את כדור הארץ", ויורדים ממנו לפסק זמן בו עוסקים במשהו שאוהבים, משהו שנהנים ממנו, הדבר מחזיר אותנו לעבודה עם אנרגיה גבוהה יותר, עם יצירתיות משופרת, והעיקר עם התלהבות. והרי התלהבות היא המנוע המשמעותי להצלחה.

אזהרה טובה אחת לאלה העשויים להתבלבל בין אהבה לדבר ולבין הפיכתו לעסק מצאתי בספרון "בחינה מחדש של מיתוס היזם" ( The E-myth revisited – Michael Gerber). הספר מזהיר מפני תופעה נפוצה. מסופר בו, כדוגמא, על אישה שאהבה לאפות עוגות, וכל סביבתה התמוגגה מהן ועודדה אותה לפתוח עסק של עוגות ומאפים. אמנם כך היא עשתה, אך גילתה מהר מאוד שלאהוב לאפות עוגות, ולנהל עסק של אפיה אלה שני דברים שונים בהחלט, והם לא בהכרח הולכים יד ביד. ניהול עסק הוא עניין מורכב, מחייב ידע, נחישות, אהבה לדבר והתמדה, וללא אלה, העסק ייכשל. ואילו אהבה לדבר עצמו (במקרה זה אפיית עוגות), היא דבר שונה לגמרי. את זאת גילו רבים גם בתחום האימון האישי והעסקי בו אני מצוי. לא סתם מספר העסקים הקטנים הנסגרים כבר בשנה הראשונה לקיומם גבוה כל כך.

אחרון חביב, חייב אני להזכיר גם גישה הפוכה לגמרי למה שהצגתי כאן. היא טוענת שאסור למקד את חיינו בחיפוש מתמיד אחר התשוקה, ה passion, או לפחות לא לשבת ולחכות שהיא תופיע.

טרי טרספיצ'יו (Teri Trespicio), סופרת, מרצה, עורכת מדיה וכותבת תוכן מפורסמת מארצות הברית, אומרת בשיחת ה"טד" המפורסמת שלה מספטמבר 2015, שהלחץ על "למצוא את התשוקה שלך", "למצוא את האהבה הגדולה של חייך" הוא לחץ מיותר ולא נכון, מאחר ותשוקות ואהבות משתנו לאורך החיים, ומה שבאמת חשוב הוא שבמה שאתה עושה, תדע להצית את התשוקה והאהבה של אנשים אחרים (לקוחות, עובדים, שותפים) ולשמר אותה, ואז, למעשה, "אתה על הגל". היא טוענת שבצעירותה, מרוב פחד שתעשה שגיאה ולא תבחר בתפקיד ובעבודה הנכונים, היא פשוט דחתה הרבה הצעות עבודה טובות, כי חשבה שעוד לא מצאה את האהבה הגדולה שלה, את יעודה, את התשוקה למה שהיא רוצה לעסוק בו עד סוף חייה. ובעליל, היא אומרת, זו הייתה ממש, אבל ממש טעות, כיב כך פספסה הרבה הזדמנויות לעשות דברים נפלאים.

מי שטוען טענה כזו בעצם אומר שלא בהכרח התשוקה למשהו מזינה את ההצלחה, לעיתים קרובות זה ממש ההיפך. ההצלחה וההתמדה במשהו מזינים את התשוקה לדבר, וזה לא יותר גרוע, אם לא יותר טוב.

בני אדם רבים העוסקים במקצועות שלכאורה אינם מרתקים, מגניבים, מלהיבים, הם מלאי תשוקה, מלאי אנרגיה, עושים עבודה נפלאה, מפרנסת ומספקת, שאיננה נובעת דווקא מהתשוקה הראשונית, אלא מההרגל, ההצלחה, ההתמדה. פרד הוא רק דוגמא אחת לכך. אני בטוח שיש לכם עוד דוגמאות רבות כאלה.

טרספיצ'יו מסכמת, שלעיתים, מרוב החיפוש המטורף אחר התשוקה האחת והיחידה, אנו עלולים לפספס הזדמנויות נהדרות שיכולות להפוך את חיינו למאושרים ומלאי ערך, ואת זאת הרי לא נרצה לעשות, נכון?

ואם נחזור ליום האהבה, גם באהבה זה ממש אותו הדבר. אם נמתין או נחפש בצורה ממוקדת וצרה רק את האחת היחידה, את האחד היחיד והמיוחד, אפשר שלא רק נחכה לנצח, אלא שאפשר שנפספס בני זוג נפלאים, חוויות נהדרות וחיים מלאי סיפוק ואהבה.