"אני אלוף הכישלונות, ולא הצלחתי בשום דבר בשלושים השנים האחרונות", אמר לי ש. במשפט הראשון לאחר שהתיישב בכורסה שמולי. היה זה רמז לכך שיש לנו כאן עסק עם גרמלין רב עוצמה, או אולי נבחרת גרמלינים הפועלת בצורה מוצלחת, מתואמת והרסנית במיוחד אצל המתאמן שלי.
במהלך האימון, ולאחר ששוחחנו והכרנו מעט יותר, סיפרתי לו, בין השאר, על קונספט ה"גרמלין", היא המפלצת הקטנה היושבת על כתפו של כל אחד מאתנו ואומרת לנו בקול צורמני, בכל פעם כשאנו רוצים לנסות מאמץ חדש: "חבל על הזמן!", "אין בכלל טעם לנסות!!", "כבר ניסינו זאת כמה פעמים וזה לא עבד!!", "אתה קטן, מכוער ולא יוצלח!!", "בכלל, בשביל מה לך?" ועוד כהנה וכהנה דברי "עידוד" מרחיקי לכת.
הכוונה היא כמובן לאותו קול פנימי המתעורר ומטיל בנו ספק והיסוס כשאר אנו מתמודדים עם מצב חדש, מאתגר, או כשאנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו. הקול הפנימי הזה הינו שותף פעיל לשיח הקיים בכל אחד מאתנו והוא "יריב מעורר כבוד" הראוי להתייחסות מיוחדת. ההתמודדות אתו איננה לגמרי קלה אבל בהחלט אפשרית, ויתרה מזה, מאוד מתגמלת.
מניסיוני כמאמן, מצאתי אותו אצל כמעט כל אחד מלקוחותי, בהזדמנויות שונות, וגם אצל כאלה אשר לא פנו לאימון, על אף שהוא היה בולט ונוכח גם למסתכלים מהצד. לפעמים, ההיסוס הוא כה גדול עד כי לא מעיזים אפילו לפנות לעזרה.
בחוויה האישית של ש., הקול הפנימי הזה היה חזק ודומיננטי, והוא שלט בשיח הפנימי שלו בכל הקשור בלנסות לשנות קריירה ולהתחיל בעיסוק חדש. הקול הזה הכריע בשיח, וגרם לו לשיתוק ולבחירה בחוסר מעש. חוסר המעש, בתורו, רק הגביר את התסכול, את חוסר הביטחון העצמי , והנציח את מצב התקיעות בו המתאמן שלי הרגיש לכוד.
גרמלינים ושאר "חיות מחמד" הרסניות
מקור המילה גרמלין נמצא במסורות עם אנגליות וגרמאניות (Germanic). הם מוכרים בשמות שונים (imp of the devil – צאצא של השטן, גובלינים ועוד). בספרות האנגלית הם היו מוכרים תחילה כ imp ולראשונה מוזכרים במאה הארבע עשרה. אלה מין יצורים קטנים וגרוטסקיים, לרוב שובבים ואף חמדנים, אשר התנהגותם היא בלתי צפויה ופראית, והם אוהבים לשבש תכניות ועשייה. הם רודפי בצע ובעיקר חבלנים.
השם המוכר יותר, בספרות האימון (coaching) הוא "החבלנים" (saboteurs), או "המבקר הפנימי", אך המונח גרמלין נפוץ אף הוא. לרוב, כשמזכירים את הגרמלין, מתכוונים לאותה מפלצת קטנה, ירקרקה, מכוערת, המעוררת חרדה וחשש מלהתמודד עם האתגר, ומחפשת, כביכול תוך ראיית טובתנו, לרפות את ידינו ולשקוע במוכר לנו, בקיים. אצל חלק מבני האדם הקול הזה הוא בלתי פוסק, הוא מצנזר כל מילה שרוצים להוציא מהפה, ומפריע לאדם ליהנות מהחיים. אצל אחרים, הקול מופיע רק בתחומים או נסיבות מסוימים. יש שזה מופיע בהקשר של עבודה, פרויקט חדש, מערכות יחסים או עמידה ודיבור מול קהל, וכדומה.
בראיון נוקב למוסף "כלכליסט" (14 אפריל 2011), מספר איציק אורן, הבעלים של רשת שילב, על המפלצת הפנימית האישית שלו, אותה נדרש הוא לנצח לפני שהשתחרר ממנה סופית. אדם אמיד ומצליח, יזם רציני, הוא הסתובב בבטן שנים עם תחושה קשה של "לא יכול להיות שאוהבים אותי". משפט כזה יכול להיות מאוד הרסני ודומיננטי, ומשפיע מאוד על התנהלותו של אדם ביום יום. "1990, בית לשכת המסחר. אני אז בן 42, עומד להרצות בפני מנהלי הרשתות הגדולות בישראל ובכירי המשק, ומרגיש בפנים מפלצת משתוללת. עד היום אני זוכר את רגעי האימה, את דפיקות הלב, את הגמגום, ואת היום שבו חבר שלי אמר לי: אתה צריך טיפול, אתה צריך לטפל בדימוי העצמי שלך, בילדות. עד האירוע הזה אף פעם לא היתה לי בעיה להרצות, הרציתי על יזמות, ניהול ומה לא, חוזר אורן (63), בעלי שילב, לרגע ההוא, שהיה ראשיתו של הטיפול שלו, של מסע אישי וארוך לתיקון" – סוף ציטוט, שם.
למי יש אותו. את הגרמלין הזה? השאלה שצריך לשאול היא, ליתר דיוק, למי אין? לאורך השנים, אף עוד טרם הייתי מאמן אישי ועסקי, גיליתי כי מעט מאוד בני אדם, אם בכלל, פטורים ממנו. ההבדל העיקרי בין בני אדם אלה הוא ביכולת ובמידת ההצלחה בה הם מתמודדים איתו או איתם. השדונים הללו פקדו ופוקדים גם אותי לא אחת, ולא זכיתי לפטור מהם מאף רופא.
מהן הדרכים להתגבר על הגרמלין, לנצח אותו, לאלף אותו?
בספרו "לאלף את הגרמלין", ריק קרסון מציע כמה שיטות להתגבר על המבקר הפנימי הקשוח הזה. קרסון מציע כמה שיטות, עליהן אוסיף את הטיפים שלי. קרסון מציע גישה מפויסת, עדינה, מלאת חמלה, המאפשרת ומבקשת להכיר את השדונים, להבינם ואף להעריכם. יש להם, לפחות לכאורה, גם תפקיד, לשדונים.
גרמלינים משתמשים במיני שיטות אשר שואבות אנרגיה ומתישות אותנו, כגון דחיינות, ספק, חרדה, דאגה, אשמה, פחד, שנאה עצמית, דחייה ועוד מיני רגשות ודפוסים מאתגרים.
עבור מי שחווה את השפעת הגרמלינים, אין זה עניין של צחוק בכלל. האמנם? אחת הדרכים המרכזיות שקרסון מציע היא להתייחס אליהם בהומור רב, ובאמצעות מגוון תרגילים. מתן צורה, קול ספציפי, צבע, אישיות ואפילו שם מיוחד לכל אחד מהיצורים המרגיזים הללו, והתייחסות אליהם בהומור הם רק חלק מהטיפים של קרסון.
מניסיוני
חוויתי ואני חווה בהתמדה את העבודה עם ומול הגרמלינים שלי עצמי, כמו גם מול אלה של חברי, ואלה המוחזקים בקרב המתאמנים אצלי. התייחסות מבודחת מאוד עוזרת. בתרגיל שאני מציע, לעיתים קרובות, המתאמן מדמיין את השיחות שלו עם הגרמלין עצמו, בהומור, בנוסח "ראיתי אותך, שמעתי אותך, אין לי כרגע זמן לדבר איתך, לך תעשה סיבוב בחוץ, או חכה בסבלנות כי אני עסוק/עסוקה כרגע בעשייה, נדבר אחר כך!" לרוב זה מאוד עוזר.
תפקידם של השדונים הללו הוא לכאורה להגן עלינו מפני כישלון, והרי מי שלא מנסה או עושה, אין סיכוי שייכשל, נכון? הבעיה היחידה היא שאז אין גם סיכוי להצליח. שאלו פעם שחקן כדורגל נודע, מהו אחוז ההבקעות שלו מבעיטות לשער. הוא ענה כך: אינני יודע בדיוק מה אחוז ההבקעות, אבל דבר אחד אני יודע – מעולם לא הבקעתי שער מבעיטה אותה לא בעטתי. משמע, על מנת להבקיע, חובה תחילה לבעוט. לנסות. בלי עשיה, לא תהיה כל תוצאה. מכאן שהגרמלינים לא באמת שומרים עלינו, אלא מחבלים בעשייתנו, ביוזמותינו, וביכולתנו למצות מהחיים את מה שיש להם להציע.
ויש המחמירים ומדייקים אף יותר, דוגמת המאמנת שלי מיטל, ואומרים שאין בכלל דבר כזה שנקרא "לנסות". יש "לעשות", או "לא לעשות". המשמעות של האמירה הזו היא שכשאנו ניגשים למשהו, הכוונה צריכה להיות מלאה, והפעולות מכוונות להגשמה, להשגה, להצלחה, למימוש מה שרצינו מלכתחילה. ניסיון הוא רק התחלה וכוונה חלקית, לדבריהם.
ההבנה והמודעות לכך שהגרמלין איננו מגן עליך היא תובנה בסיסית חשובה אשר שחררה לא מעט מהמתאמנים שלי מכוחו ומשליטתו ההרסניים. מה שהגרמלין באמת רוצה לעשות הוא לעצור ולהאיט את האדם, לדכא את החיות והאנרגטיות הטבעית שנמצאת בכל אחד מאתנו. בספרו, קרסון משתמש במילה to squelch – להשקיע מישהו בבוץ, לתקוע, ואילו במילון מרים ובסטר נמצא את הפירוש לפועל זה כ"לעצור או לבלום משהו באמצעות אמירה או עשיה מסוימת". זה במשמעות לדכא, לעצור, לקטוע, כדוגמת מרד, שיחה, פעולה וכדומה.
עצם שימת הלב אל הגרמלין, אל הקול הפנימי, אל החבלן, היא תחילתו של תהליך ההתגברות. כשאתה מבין שהגרמלין שלך הוא לא אתה עצמך, שאלה הן רק מחשבות, קטעי שיחה וחששות טבעיים, מתחיל שלב הריפוי. בכל פעם כאשר תזהה את הגרמלין מדבר, ותוכל לשים לב לכך שחולפת בך "מחשבה עוצרת", "דיבור בולם" וכדומה, ניתן יהיה להתבונן במחשבות הללו מהצד, בצורה מפוקחת יותר, ולא לקחתן כל כך ברצינות, לא להתייחס אליהן כאילו היו אמת ומציאות. זהו רק שיח פנימי, לא יותר, גם אם מציק הוא.
מאמץ לחיות בהווה, במקום הכמיהה המתמדת להשיג איזה עתיד בלתי נראה ובלתי אפשרי יכול לסייע גם כן. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד בעד מטרות ארוכות טווח, חלומות, חזון עתידי, ואני מאוד בעד לשאוף לשם תמיד. יחד עם זאת, אני מציע לא לפספס את ההווה, כי הוא הדבר האמיתי היחיד שקיים. אם לא נחיה את ההווה, ורק נדאג מפני העתיד או נכעס על העבר, חיינו יחלפו בצורה אומללה למדי, וזה הרי ממשל חבל.
שיעור חיים מתמר הקטנה
כרגיל, נכדתי הקטנה לימדה אותי עוד שיעור מועיל באחרונה, בהקשר הזה. כאשר, לפני שבוע, הלכתי עם תמר, בת השנתיים ושלושה חודשים, לים, היא לקחה על עצמה משימה מהנה, והיא להוביל בדלי מים מהים עד למקום ישיבתנו בצל, מרחק של כעשרים-שלושים מטרים. היא ניגשה איתי בכל פעם מחדש לים, סחבה את הדלי, שהיה מחציתו חול ומחציתו מים, ומחציתו ה"שלישית" נשפכה בדרך, הגיעה לצל, שפכה את המים שנספגו מיד בחול החם, וחזרה להביא דלי נוסף מהים. תמר ואני עשינו זאת פעמים רבות, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם. ללא לאות, לפחות מצידה.
על פניו, לא ממש התנהגות הגיונית, גם לא ממש מועילה או יעילה. אלא שתמר נהנתה מהדרך, היא נהנתה מעצם הפעולה, ולא חיפשה מטרה קונקרטית (מילוי הבור, שמירה על המים או בניית ארמון ספציפי). וכמה נהנינו יחדיו מהדרך!
אם נצליח גם אנחנו ליהנות קצת יותר מהדרך, מעצם העשייה, מההווה, נוכל להפיק מחיינו הרבה יותר! עד למטרה יש דרך, יש הווה אשר כדאי מאוד ליהנות ממנו.
קריאה לפעולה?
איציק אורן (שווה לקרוא את המאמר כולו) התגבר על המפלצת שהוא עצמו יצר באמצעות טיפול פסיכולוגי וטיפול בטבע, שם הבין בסופו של דבר שהקול הפנימי החזק, החיובי שלו, יכול להתגבר על תחושות החסר שליוו אותו מחצית מחייו.
אחרים, דוגמת קרסון, פיתחו או יישמו שיטות מסודרות אחרות לצורך התמודדות זו.
אני ממליץ לקוראים לחפש את הקול הפנימי האמיתי, המקורי, החיובי המוביל אותנו לתשוקות ולרצונות שלנו, למה שמדליק אותנו בבוקר ובכלל, ולהיעזר בתהליכי אימון אישי פשוטים וקצרי מועד על מנת להשתחרר מהגרמלין, מהמבקר הפנימי, מהקולות המנסים לייאש אותנו מדי פעם. על הקול הפנימי החיובי הזה במאמר הבא.
באשר לש., הוא מצא, באמצעות האימון ובתום מספר פגישות לא רב, את הדרך ללעוג לגמרלין, לקחת אותו קצת פחות ברצינות, לצפות בו ולהאזין לו אך לדעת להתעלם ממנו בעת הצורך, ולבנות לעצמו "סיבוב שני" מוצלח בהרבה מהראשון.
גרמלינים לא הולכים לישון אף פעם, וקולם לא מפסיק לנדנד ולהטריד אותנו לעולם. הם יצורים מכוערים ומרושעים שלא מתעייפים! אלה אנחנו, שצריכים ללמוד להבחין בהם, לנטרל אותם ולהתקדם לחיים משמעותיים למרות קיומם הטורדני. בהצלחה לנו!